ספסטיות
סקירה קלינית
ספסטיות היא מאפיין של מצבים נוירולוגיים שונים עקב אובדן עיכוב של נוירונים מוטוריים. היא מתבטאת קלינית בשילוב משתנה של שיתוק, פעילות רפלקס גידים מוגברת (היפר-רפלקסיה עם רפלקסים נמרצים וסימן בבינסקי חיובי) והיפרטוניה (בניגוד לנוקשות הנראית כמאפיין אופייני לפרקינסון). קלונוס (הנמצא לרוב בקרסול) עשוי להופיע ולהתבטא כהתכווצויות והרפייה שרירית לא רצוניות, קצביות.
מבחינה פתופיזיולוגית, רפלקס המתיחה עשוי למלא תפקיד מפתח בחוסר האיזון בין הקלטים המעוררים והמעכבים לנוירונים מוטוריים α.
סיבות נפוצות לספסטיות כוללות נגעים התפתחותיים או נרכשים של מערכת הפירמידה במוח ו/או בחוט השדרה בהקשר של שיתוק מוחין, שבץ מוחי, טרשת נפוצה, טראומה ואחרים.
הצג תיאור מלא
ספסטיות היא סיבה שכיחה ומשמעותית לירידה באיכות החיים ולעצמאות. נפילות הן אחת ההשלכות החשובות ביותר (ראו גם: הפרעות הליכה).
הערכה וניהול של ספסטיות צריכים להתמקד תחילה בהכללת סיבות סימפטומטיות. לאחר תיקון סיבות סימפטומטיות, הטיפול הוא בדרך כלל תומך אך עשוי לכלול טיפול פיזי ותעסוקתי. תרופות ספציפיות שעשויות לשפר כוללות אגוניסטים של קולטן GABA, למשל בקלופן או בנזודיאזפינים, למשל קלונאזפאם, או אנטגוניסטים של קולטן ריאנודין, למשל דנטרולן או רעלן בוטולינום.
עדכון 2016 תרומה של:
ד"ר סוזן א. שניידר
נוירולוג יועץ
בית החולים האוניברסיטאי LMU Muenchen
מינכן, גרמניה
